TheMarkerטור דעה של חן ברקת על הפרדוקס שבו ענקיות ה-AI קוראות לרגולציה מחמירה — ועל הסיכון שכללי בטיחות יקרים יהפכו לחסם שמגן עליהן מפני תחרות.
ציטוטים מדבריו של חן ברקת
קטעים נבחרים מדבריו בכתבה.
צריך לומר ביושר, בלי שמץ של ציניות: האיום אינו מומצא. הסכנות הטמונות במערכות אוטונומיות שמסוגלות לעקוף חומות אבטחה או לבצע מניפולציות הן מוחשיות, ובטיחות חייבת להיות אינטרס עליון. אלא שבכלכלה פוליטית, כשתאגיד ענק מבקש מהמדינה להתערב בשוק שבו הוא פועל, חובה לחפש גם את שורת הרווח
כאשר חברות הבינה המלאכותית דוחפות להקמת גופי פיקוח, למנגנוני רישוי ממשלתיים, למבדקי בטיחות שעולים הון עתק ולאחריות משפטית כבדה על תוצרי המערכת, הן יודעות היטב מי יוכל לעמוד בדרישות. לתאגידים כמו מיקרוסופט או גוגל יש משאבים עצומים, צבאות של עורכי דין ומחלקות ציות שיוכלו להתמודד כמעט עם כל רגולציה. למכוני מחקר, לסטארט-אפים ולמפתחים בקהילת הקוד הפתוח — הרבה פחות
לפני שהם מאשרים את חוקי הבטיחות החדשים, כדאי שישאלו את עצמם שאלה אחת קריטית: האם הם באמת מגינים על הציבור מפני הסיכונים של הטכנולוגיה, או שהם בכלל מגינים על התאגידים מפני התחרות?
בטיחות ותחרות אינן מטרות סותרות. רגולציה אחראית צריכה לבחון סיכון ממשי, לאפשר ביקורת עצמאית ושקיפות, ובה בעת להימנע מכללים שרק החברות הגדולות מסוגלות לממן.